מילים שלאה נאור כתבה בשנות השישים ללחן רוסי, הפכו לאחד משירי הערש המוכרים והאהובים במוזיקה הישראלית. שיר שממשיך להיטען במשמעויות חדשות.

מגישה ועורכת: מאיה קוסובר
עורך: ניר גורלי
עיצוב סאונד ומיקס: מור סיון ואסף רפפורט
תמונה: באדיבות המצולמת
תודה מיוחדת ליעל רם, נעם פלג, דלית עופר ודליה גוטמן.

See omnystudio.com/listener for privacy information.

שיר מחאה שכתבו יוני רועה ואלי לוזון בעקבות המשבר הכלכלי של שנות השמונים, השורשים שלו נטועים בעוולות של שנות החמישים, והמסרים שבו אקטואליים גם היום

עורכים ומגישים: מאיה קוסובר וניר גורלי
עריכת סאונד ומיקס: אסף רפפורט
מוזיקה מקורית ועיבודים: נדב הולנדר
נגנים: אריאל קסיס, כינורות: אבנר קלמר והגר מעוז, צ'לו: יעל שפירא/ רומי קופלמן, בס וקונטרבס: אלון עזיזי, תופים: יונדב הלוי, כלי נשיפה: איל סלע, דרבוקה: דוד דגמי
צילום: אופיר חייט

הפרק נכתב ובוצע במקור במסגרת המופע "יותר משיר אחד" בפסטיבל ישראל.

בימוי: יונתן בלומנפלד, הפקה: מהליה עופרי. הצוות שליווה את המופע: יואב בריל, שמי דהן, שי דרור, מיקי מדינה ויוסף משיח. מנהלים אמנותיים: מיכל ואעקנין ואיתי מאוטנר, מנכ"ל פסטיבל ישראל: אייל שר.

See omnystudio.com/listener for privacy information.

שיר שנכתב מתוך האהבה של פבלו רוזנברג ונעמי אלשייך - ונטען במשמעות נוספת אחרי מותה.
הוא בישר על קריירת הסולו של פבלו והפך להיות ה-שיר של חייו.

בפרק הזה יש עיסוק בדיכאון ואובדנות. כאן הסכתים מעודדת פניה לעזרה מקצועית, לסיוע מיידי ניתן לפנות לער״ן בטלפון 1201.

מגישה ועורכת: מאיה קוסובר
עורך: ניר גורלי
עיצוב סאונד נגינה ומיקס: מור סיון
עיצוב סאונד: אסף רפפורט
צילום: עמית נעים

See omnystudio.com/listener for privacy information.