דפנה דקל נפרדת מחברה הטוב הזמר אדם שהלך לעולמו בשנה האחרונה, נזכרת בפגישה הראשונה שלהם.
חוזרת לאמא שלה ז״ל שמגיל צעיר ציידה אותה בהבנה עמוקה לאיך מתמודדים עם החיים ולמה אין מקום להתעכב על כל דבר. מסבירה למה על אף הפרידה מהוריה היקרים שהלכו לעולמם בנסיבות לא פשוטות ובצורה מהירה, עדיין השבעה באוקטובר הוציא ממנה משהו בעוצמות שהיא לא הכירה עד אז.
משתפת על הרגישות הגדולה שלה ועל הנוסטלגיה שהיא מנת חלקה ומדוע הילדים שלה לא מבינים למה חשוב לה לשמור את כל הציורים והיצירות שלהם מהילדות.
נזכרת בשירות שלה בלהקת הנח"ל, לתמימות שהגיעה איתה מהבית ולשוני שחוותה בינה לבין האחרים שהיו איתה בהרכב, ואיך כל מה שהרגישה הזכיר לה את הסרט "הלהקה" והיא "רק רצתה לשיר".
ולמה אף פעם לא הרגישה צורך לחשוף את החיים הפרטיים שלה והעדיפה לשמור על הפרדה מוחלטת גם כשידעה שאולי משלמת מחיר מקצועי על זה.